בעולם שלפני ארבע שנים, ענף הבנייה היה כנראה בשיאו בלי שבכלל ידע על כך. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, אבל גם תמיד מאוד שקט לפני הסערה ואכן, אם שתי האמרות לא מתאימות הן כי שום קלישאה לא הכינה אותנו לזה שהמצב הרע של ענף הבנייה יתעלה לדגת בכי רע אחרי מערכת המלחמה הנוכחית והכל בגלל מצוקת חוסר האדם שסבל ממנה מאז ומעולם.
בזמן שהספוטים כעת מאירים את מצב החקלאות מתוך חשש שריר ואמית ממצוקת רעב ומזון, לאף אחד לא היה אומץ לברר איפה ענף הבנייה בתוך המשוואה של המתנדבים. כמובן – הכתבה הזאת הולכת לשבור את השתיקה. כדי להבין את הבעיה הזמנו לשיחה את מי שאמון על חלק מהטכנולוגיות האלה שענף הבנייה ממשיך להתעלם מהן – שאולי משען אספקה טכנית שמביא אלינו ארצה, לפחות במקרה הזה, הון גדול יותר מההון האנושי.
ענף הבנייה: לא רוצים את העגבנייה הטורקית – וגם לא את העובד הזר
אנחנו לא בטוחים אם האמירה הבאה היא בעיקר-עיקרה אתנחתא קומית, אבל המדינה כן העלתה פתרונות עבור הקבלנים ואחד משעשע במיוחד היה זה שהוצע לא פחות ולא יותר – שלושה ימים לאחר השבת הנוראית והציע לגייס את בני הנוער אל אתרי הבנייה. כן – שמעתם טוב.
כולנו קיווינו שלאחר שנשים את משבר החקלאים מאחורינו ינתנו פתרונות טובים יותר לענף הבנייה, אבל לא.
כשמסתכלים על התוצאות המרחיקות לכת של משבר החקלאות עולה התיאבון להוציא מהעז של ענף הבנייה את הפרי המתוק שכעת נקטף בנגב המערבי. לא רק שהמאמץ המשותף הזה הפך את העגבניות הטורקיות לזיכרון רחוק, הוא עשה זאת תוך כדי יצירת מתווה שמעודד את הפועל הישראלי לחזור לשדות וליהנות משפע של מתנדבים. ואיזה פתרון חדשני ניתן לענף הבנייה? “ממש אותו הפתרון שניתן לפני המלחמה, במהלכה וככל הנראה לאחריה”
ייבוא ירקות OUT ייבוא טכנולוגיות לענף הבנייה IN – מי מניח את המכשול?
שאולי באמת מדייק. מחקר שפרסם מכון אהרון באוניברסיטת רייכמן העלה בין מסקנותיו כי מספר העובדים הזרים רשם קפיצה של 15% אחוזים מהשנה 2011 עד שנת 2019 והסתכם ב-85 אלף עובדים זרים. כפי שאפשר להבין, היה מדובר בשיא שלא חשבנו שיהיה אפשר לשבור אותו, אבל הנה. כך הפך ענף הבנייה את העובדים הזרים לרכש הכי חשוב שלו כאשר במדינות אחרות המצב הוא אחר לחלוטין בשל אותה הבנה – הבניינים של היום הם לא הבניינים של פעם.
אולי לשווא קיווינו שכעת כשאפשר למצוא את העגבנייה הישראלית בסופר, הגיע הזמן לשאול שאלות בענף הבנייה בנוגע ללמה למעשה העובד הישראלי לא עושה קאמבק ופה אנחנו מגיעים לשיחה החשובה של ענף הבנייה של לפני ארבע שנים. חודש לפני פרוץ המגיפה בישראל, הכריז כי ב-2035 אתר הבנייה יזדקק לכוח אדם מצומצם מאוד באתרי הבנייה. ואיך יעשו את זה? בהטמעת טכנולוגיות חדשניות.
את מה שקרה לענף הבנייה פחות מחודש לאחר ההצהרה הזאת אנחנו לא צריכים לספר לכם, אבל אנחנו גם לא נטאטא מתחת לשטיח את קשיי הייבוא.
הון אנושי: המשאב היקר ביותר של ענף הבנייה? בדיוק ההפך.
ואכן ניכר שזאת הבעיה. הקושי לייבא אל מול הקיבעון מביא אנשים לבחור ב”שטן שהם מכירים” שפסיכולוגית, עשוי להיות פטאלי על ענף שהמינוף הטכנולוגי הוא אחד הדברים היחידים שיגרמו לנו להשאיר מציאויות מכאיבות כמו הקורונה אחת ולתמיד מאחור.
שאולי משען במהלך ארבעת העשורים עושה מעל ומעבר על מנת להביא לכם את הטכנולוגיות הטובות ביותר שאפשר לחשוב עליהן תוך ההדרכה המקצועית וכלל המעטפת הדרושה לקפיצת המדרגה שאתם תכניסו להליכי העבודה השוטפים שלכם. מי יתן ובשנה הזאת הבאה עלינו לטובה נראה את המדינה פותחת שעריה ומזמינה יזמים לצאת לדרך חדשנית וחדשה שבאמת תטיב עם כוח העבודה.
