מה אם אספר לכם שדווקא הרווקים הישראלים האיכותיים, מתקשים (מאוד) למצוא זוגיות? ● אבל שלא תדאגו להם יותר מידי, כי מסתבר שבזמן האחרון הם למדו להתמודד עם הפחד – והתחילו להכיר בנות אירופאיות (מהממות) מעבר לים ● מה מסתתר מאחורי התופעה? יצאתי לדבר עם טל פרגריכט, שיזם את הרעיון – כדי להביא לכם את כל הפרטים
“מוצא את עצמי שקוע בקריירה, רוב החברים כבר בזוגיות, ובאופן כללי, פחות יש הזדמנויות ופחות יוצא לי להכיר נשים ביומיום..” זה מה שמספר לנו מיכאל, הייטקיסט רווק בן 29 מראשון לציון, והוא ממשיך לספר עם מעט מבוכה: “פעם אחת ניסיתי גם ללכת למישהו שמומחה להיכרויות, מנטור כזה שהוציא אותנו לדיזנגוף להתחיל עם נשים. הרגשתי כאילו אני “יוצא לתקוף” כשאני מוקף בחבר’ה שהם.. אגיד בלשון המעטה.. פחות הסגנון שלי”
ומיכאל לא לבד. אליו מצטרף גם נ’ (שביקש להישאר עלום שם) והוא משתף “מכירים אותי קצת מהטיקטוק, ובאופן כללי, מביך אותי לנסות להתחיל עם מישהי במקומות שאני מכיר שם חצי מהאנשים, זה פשוט לא אני”
למיכאל ו-נ’ נחזור בהמשך. ולבינתיים, בשביל להבין קצת יותר את תופעת “הקרייריסט הרווק”, צריך לצלול קצת יותר לעומק על השינויים שפקדו אותנו בשנים האחרונות – אפליקציות ההיכרויות הפכו לאופציית ההיכרות המועדפת – עם חווית משתמש של “פאסט טראש” שמבוססת על להחליק הצידה כמה שיותר כאילו מדובר בפס ייצור במפעל קרמבו, במקום להכיר פנים אל פנים כמו פעם.
ואם לא מספיק האתגרים שחווה עולם הדייטינג בעקבות השינויים האלו, באו תנועת מי טו, ותנועות פמיניסטיות רבות, שמרגישות צורך להתגונן מצי של גברים שמתחילים איתן בכל פעם כשהן עוברות בדיזינגוף בשעה 18:00 בדיוק כשנגמר קורס הדייטינג המקומי (וכן, זאת אותה אחת שהתחלת איתה שבוע שעבר ולפני שבועיים. הגיע הזמן שתזכור).
כל אלו יצרו מצב שדווקא הגברים האיכותיים, הקרייריסטים ואלו של “להכיר להורים”, דווקא הם נשארים רווקים, כי באפליקציות מסתבר שזה לא מתקדם ומצד שני כשהם ניגשים פנים אל פנים… זה גם לא מתקדם.
“השיא היה שסוף סוף אזרתי אומץ וניגשתי, כשמישהי אמרה לי ‘יש לי חבר. לא רלוונטי’, שזה אחלה וכמובן מכבד, אבל היא אפילו לא הרימה את המבט מהטלפון, לא ראתה אותי ולא שמעה אותי, רק ראתה בזווית של העין שניגשתי לכיוון שלה. כאילו ה”לא” הוא הדיפולט. ועכשיו אני צריך לשכנע אותה למה כן”
והאמת? בתור אישה תל אביבית רווקה (נכון לכתיבת שורות אלו), אני גם לגמרי מבינה את אותן הנשים. יכול להיות שגם הייתי נוהגת ככה אם כל רגע מישהו היה מנסה עלי את משפט הפתיחה התורני שלמד לפני רגע בטיקטוק.
כל אלו, לצד התרבות השמרנית יחסית במדינת ישראל (לבטח אל מול מדינות אירופה), יצרו מצב מאוד מאתגר עבור אותם הגברים. אז מה עושים? במקום להכיר נשים בים, מכירים נשים מעבר לים.
יצאתי לשטח לפגוש את היזם הישראלי שפיצח את השיטה – הרפתקת היכרויות באירופה. ובתור אישה? לא עשיתי לו הנחות.
“את יודעת מה זה בשביל גבר שבמהלך היום הוא בתפקיד בכיר ואנשים מחזיקים ממנו, לגשת ולהתחיל אחרי העבודה עם בחורה שמוצאת חן בעיניו ברחוב? את יודעת איזו פאדיחה זו עבורו? הוא כל הזמן יסתכל מעבר לכתף לוודא שמישהו שהוא מכיר לא יקלוט אותו ורק זה כבר יוציא לו את החשק מלגשת! בחו”ל אין את העניין הזה”
נכון הקלישאה שאומרת כשרקדן לא מצליח לרקוד, הוא טוען שהרצפה עקומה? אז כששמעתי על טל פרגריכט, היזם שהקים את Eurodate שמלווה גברים ישראלים להכיר נשים אירופאיות, חשבתי אותו דבר: ‘נו, בטח זו חבורה של גברים שלא יודעים לגשת ולהכיר, אז הם מתרצים שזה בגלל שהישראליות קשות ומנסים בחו”ל. כמובן, הכי קל’.
אבל כשקצת חקרתי את העניין והבנתי שהוא מלווה דווקא את הגברים הכי איכותיים שיש לנו – בדיוק הסגנון שהבנות בצד השני היו מתות להכיר… אז זה כבר הפך לאייטם מסקרן במיוחד.
באמת עד כדי כך קשה עם הישראליות?
את טל אני פוגשת בבית קפה סמוך לכיכר דיזינגוף, בשבוע סידורים קצר בארץ הוא התעקש שניפגש כאן והבטיח להסביר לי תוך כדי השיחה את הסיבה. הוא בן 36, מלווה גברים באימון הכרויות מעל 7 שנים ואגלה לכם מראש ש…לא, הוא לא ביקש את המספר שלי (למרות שלא בטוח שהייתי מתנגדת). למען האמת, הוא הפתיע אותי מאוד לטובה בצניעות ובגישה הרצינית שלו, ששונה מאוד מעולם הדייטינג שיצא לי להכיר.
אז טל, תראה כמה ישראליות מהממות יש סביבנו, למה אתה צריך לקחת לנו את הגברים לאירופה? למה שלא יכירו כאן?
“ברור שיש מלא ישראליות מהממות!” טל מחייך, “ואני אגיד לך גם יותר מזה, הרווקות מביניהן? היו מתות להכיר את הגברים שמגיעים אליי. גברים רווקים שנראים אש, מרוויחים מעולה, רוצים זוגיות רצינית, מלאים באינטלגנציה רגשית… ועדיין, לא מצליחים למצוא ולהכיר את האחת שלהם”
אוקיי, אבל אם שני הצדדים רוצים… למה לדעתך זה לא קורה?
“כי המציאות מורכבת. זה לא בינארי, 1 או 0, יש עוד המון משתנים באמצע. בואי נסתכל רגע על הגברים שאני מלווה. הם רוב היום בעבודה, בסביבה שלרוב אין בה נשים רווקות שמעניינות אותם. אז הם חוזרים בערב הביתה עייפים, מנסים להכיר באפליקציות, שיש שם תחרות עצומה, ככה שקשה מאוד לייצר אינטראקציה נורמלית עם הנשים שבאמת מדליקות אותם. אז מה נשאר? יציאות עם החברים. אבל גם מגיע גיל שהחברים שלהם בזוגיות ארוכה או עם משפחות ועכשיו לנסות להתחיל עם נשים כשאתה ביציאה איתם, יכול להרגיש מסורבל ולא קשור. בקיצור, יוצא מצב שכמעט אין להם אופציות או הזדמנויות להכיר – והזמן עובר. והוא עובר מהר.”
שני צדדים של מטבע אחר
אוקיי, אני בטוח לא הייתי עושה את זה, אבל אם אלו גברים כל כך איכותיים וששווה להכיר, אין מצב שנשים יגשו אליהם?
“כן, אולי, אבל זה נדיר ולכי תבני על זה – וגם מה הסיכוי שדווקא האחת שמוצאת חן בעיניך תיגש?” טל מחייך, “קודם כל לנשים הרבה יותר קשה לגשת, את בעצמך אומרת שלא היית עושה את זה וזה לגיטימי לגמרי. תוסיפי לזה שהישראליות האיכותיות בדרך כלל מאוד מחוזרות, גם באפליקציות וגם ברחוב, אז אין להן באמת סיבה ליזום. ולכל זה תוסיפי את השמרנות בישראל ואת המוסכמה החברתית “שהגבר צריך ליזום”, שאגב מאוד הפוכה מאירופה. תחברי את כל אלו ביחד, מה קיבלת? גבר איכותי שמחפש אישה איכותית שגם מחפשת אותו, אבל הם יכולים להיות באותו החדר ולא תהיה ביניהם שום אינטרקציה. לא מבאס?
מאוד. אבל תגיד, בתור מישהו שמכיר נשים ברחבי העולם, זה “פטנט מקומי” הקושי הזה?
“זה לא פטנט שלנו, אבל יש פה כמה דברים שמקשים עוד יותר: הנשים הישראליות מאוד מחוזרות ויש תחרות מטורפת באפליקציות, זה בשילוב עם גישה שמרנית שמגיעה לרוב מהבית, ומקום מאוד מאוד קטן שכולם מכירים את כולם, מונע מהן להיפתח להכרות לוגית עם גברים איכותיים, הן בעצם כל הזמן מחפשות למה לא – במקום למה כן. תוסיפי לזה מגמות עולמיות של FOMO ואת תנועת מיטו שגורמת להרבה גברים לפחד לגשת בגלל הפחד מההשלכות… הבנת את התמונה?”
ובאירופה זה אחרת?
“כן, ברור. שם כשגבר ניגש לאישה, כמובן בנימוס ובחן, גם אם אין שם מאץ’ במקסימום זורקים בדיחה-שתיים וכל אחד ממשיך לדרכו בחיוך ועם הרגשה טובה.”
טוב, אבל לפני שנדבר יותר לעומק על אירופה, בוא רגע נישאר בארץ הקטנה שלנו, מה לגבי שידוכים? אתה יודע, אם הייתי מכירה גבר איכותי ישר הייתי משכנעת אותו להכיר חברה רווקה איכותית…
“ברור, אפשרות מעניינת ללא ספק” טל מחמיא לרעיון הלא יצירתי שלי, “אני יכול להגיד לך שגברים מקבלים כל הזמן הצעות כאלו מהסביבה שלהם, אבל זה לא פשוט בכלל. אלו גברים שמחפשים מישהי שמאוד תעניין אותם, שתמשוך אותם וגם שתהיה ביניהם כימיה – והצד השני תרצה מן הסתם אותו דבר. תוסיפי לזה את המבוכה הטבעית ואת הקושי לייצר אינטראקציה פתוחה כי הגבר לרוב לא מאומן בזה … ותקבלי את התוצאה שברוב המוחלט של המקרים זה לא באמת יתקדם, כי לא מכירים להם נשים מתאימות. אז במקום זוגיות מפוארת, נשארת רק אי נעימות קטנה מול מי שיזם את השידוך” טל ואני צוחקים.
ממש לא משימה בלתי אפשרית
אוקיי, אתה גורם לזה להישמע באמת כמו מצב בלתי אפשרי. אבל בכל זאת נוצרות פה זוגיות בישראל, לא?
“ברור, כל שנה מתחתנים בישראל למעלה מ-50 אלף זוגות, אני שולט בנתונים. אז בטח שאפשר למצוא כאן זוגיות, רק שצריך להתייחס לזה שהנתונים מראים שיש בישראל מעל 600 אלף רווקים ורווקות מעל גיל 30, אז מצד שני יש כאן בעיה אמיתית שצריך לתת עליה את הדעת”
אולי פשוט הגברים האיכותיים צריכים לאזור אומץ ולגשת אלינו יותר, לא לחכות לאף הזדמנות מיוחדת, זה יפתור הכל. מה אתה אומר על זה?
“נכון, אבל… זה לא רק אומץ, זה לא העניין, זה משהו אחר. אתן תמיד חושבות שזה עניין של אומץ מאיזו סיבה, אבל זה לא שאתן מפחידות” טל נהיה רציני, “אני מלווה מעל 7 שנים גברים בתחום – ואני יכול להגיד לך שלרוב אלו דברים אחרים לגמרי שמונעים מגברים לגשת, כל אחד ומה שחוסם אותו: קושי לפרש את האנרגיה, קושי לייצר שיחה עמוקה, קושי לייצר נוחות, לא לדעת על מה לדבר, להתמודד עם מחסומים רגשיים, קושי לקרוא שפת גוף, קושי ‘להבין רמזים’, קושי לצאת ממשבצת הידיד ועוד. לא סתם ביקשתי שנשב כאן בדיזינגוף, תסתכלי מסביב, תראי כמה גברים מנסים לגשת ולהתחיל עם נשים ברחוב (ע”ע ראינו כבר 3 גברים שמנסים את מזלם עם נשים), בכל הגילאים. רובם לא יצליחו, אבל זה לא בגלל שחסר להם אומץ, חסרה להם הכוונה – וזה בדיוק מה שאני מפתח עם הגברים שאני מלווה באירופה”
טוב, בינינו? גם אליי כל הזמן ניגשים, אפילו כשהייתי בדרך לכאן… אבל האמת שזה לא תמיד נעים לי
“נכון, זו הבעיה” טל מרוצה ממה שאני אומרת, “שלנשים קשה ללכת היום בשדרות רוטשילד, עזריאלי או דיזינגוף ולא להיתקל בגברים שמתאמנים על להתחיל איתן, חלקם לצערי בצורה ‘חאפרית’ ולא נעימה, קצת כמו אלו בקניון שקופצים עלייך שתנסה כורסת מסאג’ ואתה בכלל מחפש את השירותים” אנחנו צוחקים, “אז יוצא שאישה שהולכת ברחוב מקבלת עשרות פניות לא רלוונטיות, מה שיתיש אותה. עכשיו תארי לך שגבר איכותי יגש לאותה אישה והיא תפסול אותו מראש פשוט כי היא כבר מותשת מהעניין, בלי קשר אליו בכלל. גם ככה היה לו מביך לגשת, תארי לך כמה זה יוריד את הסיכוי שהוא יפנה פעם הבאה!”
רגע, למה זה לא קשור אליו? אם הוא כזה מוכשר ומוצלח ונראה טוב…
“כי עזבי שאולי היא בכלל בזוגיות או נשואה, בואי נצא מנקודת הנחה שהיא רווקה שרוצה זוגיות. ראית הזאב מוול סטריט, נכון? יש שם את הסצינה של ‘תמכור לי את העט’, מכירה?”
ברור.
“והרבה אנשים שואלים את עצמם ‘וואו, איך הייתי מוכר את העט? מה הייתי אומר?’, אבל זו לא השאלה הנכונה! השאלה הנכונה היא: ‘האם מי שמולי בכלל רוצה עט כרגע?’ רק אם התשובה כן אז צריך לחזור ולענות על השאלה הראשונה. אז לגשת לאישה, שכרגע לא רוצה שידברו איתה ולא זמינה לזה מאלף ואחת סיבות, זה כמו לנסות למכור עט למי שלא רוצה. זה יכול להיות העט הכי מדהים בעולם, זה לא משנה. לגבי מתי לגשת? זו תורה שלמה שאפשר וכיף ללמוד: יש אנרגיה, שפת גוף ועוד רמזים שמאפשרים לייצר תקשורת ופלרטוט טבעי”
בא לך לקבל עוד פרטים ולהצטרף לEuroDate הקרוב? לחץ כאן >
התשובה: חווית דייטינג רחוק מהבית
טוב, טל, נשמע שבישראל לא פשוט, אבל מה עדיף? לעזוב את הארץ ולנסות בפולין או צ’כיה כמו שאתה מלווה גברים לעשות?
“בקצרה, כן. אבל גם לחזור” טל צוחק. “שם זה אחרת, התקשורת חופשית יותר ומשוחררת יותר, אבל אני לא אומר את זה מתוך כוונה של ‘לעשות איקסים על הנשק’ ולאסוף סטוצים זולים, אלא בשביל לתרגל יציאה מאזור הנוחות בסביבה רחוקה מהבית שאף אחד לא מכיר אותך, שם אפשר להיות משוחררים במקסימום. זו הזדמנות לגשת לנשים מדהימות ולהכיר בצורה כייפית, כמו שזה אמור להיות! תחשבי על גברים שבארץ הם מתקשים לייצר מאץ’ באפליקציה עם מישהי שפלוס מינוס מצאה חן בעיניהם – ופתאום הם יושבים בבר ערב שלם עם אישה יפיפיה וחכמה שעפה עליהם. את יודעת כמה שזה מעצים אותם?”
האמת שכל הכבוד להם, אבל תסביר לי איך בדיוק הגעת דווקא לפולין? אוהב את היופי האירופאי?
“הפולניות מדהימות, ברור, אבל זו לא הסיבה”, טל נהיה רציני, “ב7 השנים האחרונות אני מלווה גברים לייצר תקשורת עם נשים, לוקח אותם למועדונים וברים ועוזר להם לפעול ולהצליח, למרות כל האתגרים שכבר דיברנו עליהם (ע”ע – יש כמה סיפורי עדות מטורפים בתחתית הכתבה). לפני שנה עברתי לפולין לרילוקשיין – וגיליתי עולם אחר מבחינת ההיכרויות, נפתחו לי העיניים – וככה החלטתי להקים את EuroDate”
רגע, נו אז ספר, מה גילית?
“קודם כל, זה מקום ענק לעומתנו, יש פי 5 יותר אנשים רק בפולין(ופי 100 בארופה), אז יש הרבה יותר אפשרויות בחירה. שנית, הנשים פה מאוד מתחברות לגבר הישראלי, הן פתוחות וחיוביות כלפי גברים שמתחילים איתן, הן מעריכות שניגשים אליהן ומאוד עוזרות לשבור את הקרח. אה כן, היופי הגברי הישראלי? תופס פה! הפכים נמשכים.”
חוויה מעצימה
טוב טל, שתף אותי קצת על החוויה שהם עוברים, מה בדיוק אתם עושים ואיך זה עובד?
“בדרך כלל החוויה היא 3 ימים, לעיר קרקוב ובקרוב לערים אחרות. במהלך הטיול אני מארגן עבור המשתתפים את הטיסות, הלינה, ההסעות וכל מה שצריך כדי שיוכלו פשוט ליהנות מהחוויה בלי להתעסק בלוגיסטיקות של תכנון הטיול מסביב. בכל יום אנחנו יוצאים ביחד למקומות שונים בעיר שבהם יש המון נשים יפות – יש סצנת ברים ומועדונים מפותחת, פאבים, מסיבות, קניונים ועוד. אני מלמד אותם עקרונות וטכניקות בסיסיות של איך ליצור שיחה ואיך לעשות את הצעד הראשון ואז ממש ‘זורק’ אותם למים, ללכת ולנסות, כשאני לידם לחזק ולתמוך. זו חוויה אינטנסיבית וכייפית בטירוף. אני רואה כמה זה משחרר אותם מחסמים רגשיים, נותן להם כלים מעשיים ובעיקר – מראה להם שהם יכולים להכיר נשים יפות וחכמות, שזה בהחלט בר השגה.
אוקיי טל, אז רק שאלה לסיום שהיא אולי השאלה הכי חשובה בראיון שלנו, יש לרווקות הישראליות מה לדאוג שהגברים הטובים יברחו להן?!
“לא נראה לי” טל צוחק, “החוויה הזאת נועדה לשבור מחסומים פנימיים כדי שהגברים ידעו איך למצוא ולגשת לנשים שבאמת מעניינות אותם, בצורה הכי עוצמתית שיש. הם מקבלים בתהליך איתי כלים ומיומנויות בסיסיות בנושא של תקשורת עם נשים, איך לייצר שיחה, איך להפגין ביטחון, איך להוביל את האינטראקציה בכיוון חיובי – ועם הכלים האלו הם יוכלו להכיר נשים בכל מקום, כולל בישראל ה’קשוחה’. אם כמה גברים ינטשו בדרך לטובת הפולניות? יש מצב, לא מבטיח כלום וגם אז… אני בטוח שנשות ישראל ימצאו אלטרנטיבות אחרות” טל מסכם בחיוך.
בא לך לקבל עוד פרטים ולהצטרף לEuroDate הקרוב? לחץ כאן >>
